פארטציה אהובתי, מתוך פרטאצ’יה ללא הפסקה
בקצה המזרחי של אגן הים-התיכון, באיזור רחוב דיזנגוף, משתרעת רפובליקה קטנה אבל גדולה: פרטאצ’יה-עילית. האקלים של ארץ זו הוא סובטרופי מאוד, הלחות והמיסים גבוהים בה במיוחד, על-כן נוצר במקום סוג חדש של אוכלוסייה בעלת אורח-מחשבה גליצו-אוריינטלי מובהק, הרי הוא שבט הּפרטאצ’ים המפורסם. את הפרטאצ’י הממוצע אפשר לזהות על-פי סגולתו, שבשלוש וחצי הוא צריך להיות בחיפה. נוסף לכך, הוא מאחר. זאת אומרת, הוא איננו מאחר, הוא לא בא. אפשר למצוא אותו, אז בדרך כלל במקומות עם השלט “הכניסה אסורה בהחלט”. אם הפרטאצ’י הקטן נכנס לאיזה מקום, הוא מייד נוגע בכל דבר, כדי לבדוק אם זה אמיתי. רואה סנדוויץ’, נוגס ביס, רואה כפתור, מסובב אותו. הוא אוהב לחטט. בכיסים, במגירות, באף
הסימן הלאומי לנתין פרטאצ’יה-עילית, הוא הבקבוק למטה. בכל מקום שיושבים בו, ובמיוחד בקולנוע, אם שומעים בקבוק מתגלגל ברעש קצוב בין הרגליים על הרצפה, תיכף יודעים ששם יושב פרטאצ’י. ייחוד לאומי נוסף: המפתחות. בכיסו של הפרטאצ’י נמצאים 20 מפתחות בממוצע, מהם 12בלתי-מזוהים. כשהפרטאצ’י מגיע הביתה, הוא מנסה בדלת ערב-ערב שמונה מפתחות, עד שהוא מוצא את הנכון, אבל לא איכפת לו, מפני שהוא פרטאצ’י. הפתרון: לאבד את כל הצרור. הוא אוהב לאבד. סוכן בטחוני אחד של ממשלת פרטאצ’יה הגיע החודש לאיסטמבול עם כל המסמכים החסויים של המודיעין, וכשפתח את התיק הדיפלומטי, הסתבר שזה תיק הקוסמטיקה של אשתו. זלמה לבית פרידמן. אז הוא טען, הסוכן הפרטאצ’י, שכך אמרו לו, להביא קוסמטיקה, והוסיף מה יש? קיבל נזיפה ופיצויים. עכשיו הוא סוכן ביטוח
מאוד אופייני הוא יחסו העוין של הפרטאצ’י המצוי להוראות-השימוש. אם כתוב על צידו של הארגז “צד זה למעלה!”, הוא שם אותו למטה. אם כתוב באדום “זהירות, שביר!”, הוא זורק את הארגז למעלה, אוטם אוזניו באצבע וקופץ הצידה. אם כתוב “לאכסן במקום יבש וקר”, הוא שם את הזהו על הדוד החשמלי בחדר האמבטיה. לא קורה דבר, כי הדוד אינו פועל. הזמין את שטוקס לפני חודשיים, אבל השרברב לא בא. אז צבע את הדוד מחדש. הפרטאצ’י הגזעי אוהב צבע טרי. אם משהו מלוכלך, צובע אותו. אם חלוד – עוד שכבה. לצורכי תיקונים שבהם יש צורך בריתוך חשמלי, הוא משתמש בדק משרדי, במקום ברגים הוא עובד עם סקוץ’-טייפ. אם שם ברגים, אז רק אחד, מקסימום שניים, זה יחזיק
הפרטאצ’י אוכל ברעש, הולך ברעש, מדבר ברעש. מתלונן על הרעש. אם מכשיר הטלוויזיה שלו שורק, כעבור שנה הוא מצלצל לטכנאי. הטכנאי אומר: נסה להרים צד אחד. הוא מרים, הרעש נפסק. שם קופסת גפרורים מתחת לצד השמאלי של המכשיר. אם הרעש מתחדש – מחליף קופסה. או מכה את המכשיר. בצד ולמעלה, מכות שטוחות. בכלל, אם משהו מתקלקל, הפרטאצ’י מכה. אם לא זז, מחכה יום-יומיים ושוב מכה אותו בצד. אז בדרך כלל זז. סטריאו. במכונות גדולות הוא בועט. ההסקה המרכזית שלו מתחילה לעבוד זה תריסר שנים רק אם מקבלת בעיטה בתרמוסטאט. הפרטאצ’י יורד כל בוקר למרתף ובועט. לבסוף הוא שובר את הבוהן. אז מזמין את שטוקס. שטוקס לא בא. נסע לחיפה בשלוש וחצי
הפרטאצ’י קונה שישה תנורי חשמל חדשים במקום ההסקה. שניים מן השישה פועלים, תוצרת פרטאצ’ית. במוצרים של פרטאצ’יה-עילית חומרי-לוואי לרוב. בלחם יש אום, בשקיקי-חלב שמן, בפיתה ג’וק, בשימורים שעון. העם הפרטאצ’י הוא עם הספר, על-כן אפשר לזהות ספר פרטאצ’י תוך שניות אחדות על-פי החוטים הלבנים הנדבקים על צד הכריכה, ועל-פי טביעות האצבעות של מעמד הפועלים בשולי הדפים.
אם ברז פרטאצ’י לא מטפטף, הרי מפני שסגרו את המים. גם חשמל סוגרים מדי יום ביומו. הטורבינות בתחנה הותקנו הפוך. עכשיו צובעים אותן. יוסקה. פרטאצ’י אמיתי מאמין בגילגול נשמות של חפצים. במנקה-ציפורניים הוא מחזק ברגים, בעיפרון הוא מנקה ציפורניים, בגפרורים שרופים הוא כותב. בדרך כלל הוא כותב מספרי טלפונים על צד קופסת-סיגריות קרועה, בשביל לאבד. אם הפרטאצ’י עצבני, הוא מטלפן בנייד, כי הקול “תפוס” מרגיע אותו. אם לא תפוס, סוגר. יודע שזו טעות. אם העצבנות גוברת, הוא לוקח משכנתא. נוסע
הפרטאצ’י הגאה אוהב חופש, סטייק-לבן. קונה בתשלומים, מחשבים. אוהב היגיינה, ניקיון: אורז גבינה לבנה רק בעיתוני בוקר. חושו האסתטי מפותח: ׂשם עמוד חשמל לפני כל כניסה ראשית. הוראות. את הכביש הוא פותח מדי פעם. כבלים, צינורות, סקרנות. לשפה הפרטאצ’ית מילון עשיר ביטויים. “זה יהיה בסדר”, פירושו אסון. “סמוך!” רומז שהדבר בלתי- אפשרי. “תיכף”, זה שעתיים. “יום-יומיים”, שנה. “אחרי החגים”, לעולם לא. אם פרטאצ’י מסרב, הרי הוא יאמר “תן צילצול”. “נשמור על קשר”, פירושו ניתוק. “מה יש”, פירושו מה יש. גם חנטריש
במלחמה הוא בדרך כלל מנצח. הפרטאצ’י נוסע בטנק בכיוון הפוך בגלל תנומה קלה, מכה את האויב שוק על ירך, חוזר, מנצח. יוצא לקרב בטור משאיות, הכול יש לו, תותח, תחמושת, פותחן, הכול חוץ ממפתח להחלפת גלגלים. אם יש פנצ’ר בדרך, הוא תקוע באמצע החזית. אבל אין פנצ’ר, מנצח. חוץ מביטחון לא מעניין אותו דבר, פרט למכבי תל-אביב וחגיגת הבר-מצווה של אביגדור. אוהב גם פיקניק. גבינה. ניירות. אם הרפובליקה הפרטאצ’ית תכבוש בקרוב את הירח, הרי ימצאו על פני הלבנה את הדגל האמריקני, הסמל הסובייטי ועיתון ספורט עם חצי מרגרינה ו-13 בקבוקים ריקים. שוופס
הוא בעצם בחור טוב, הפרטאצ’י המצוי. היה משתזף כל היום על שפת הים בכיסא-נוח, אלמלא היה הכיסא שבור. הדביק את הרגל בפלסטלינה, אבל לא תפס. צריך לצבוע אותו. בינתיים הכול בסדר, שומרים על הקשר. אפשר בהחלט לחיות בצורה פרטאצ’ית, שאלה של הרגל.